הבלוג הרב-שכבתי והחד-מזלגי של מיכל שטיינר. כשהיא שמעה את הקול של רננה עולה מהבית, לפני כמה אלפי שנים זה היה? בעפולה הם אכלו פלאפל והתחלפו. עד אז היא נהגה ועכשיו היה תורה לנמנם בחממה הנעימה שיצרו השמש החורפית והשמשה הקדמית. ירד גשם כשהיא התעוררה והאוטו הגדול היטלטל בדרך עפר. איפה אנחנו? את לא סומכת עלי, נכון? זו היתה הפעם .

הטכניקה הבסיסית שאני אסביר היא סריגה מעגלית של עיניים שטוחות בדוגמה שמזכירה שתי מסרגות. טכניקה שאפשר ליישם בחוטי טריקו לסריגה של סלסלות ושטיחים עגולים. חוץ מההדרכה, נתעסק גם בענייני פרוייקט שטיחי השרשרת. לא, אין ורוד ברומניה.

Creative workshop by Orit Ben Arie. להתסכל אחורה אבל רק בהצצות קטנות. הרי העתיד נמצא כאן, בארץ שלנו. הסטודיו שלי מתחיל לקבל חיים להתמלא ביצירה. ה ג ט לג המנטלי. מתחיל ליישר קו עם המציאות. אחת מתחושות הבטן שלי הובילה אותי לפתוח את הסטודיו גם לתלמידים. הרגשתי שעכשיו זה נכון, זה מתאים. שהחליטו להקדיש לעצמן זמן ולהגיע אליי לסטודיו בשביל ללמוד וליצור.

סריגה, עיצוב, כתיבה, תיאטרון. שטיח השרשרת או למה שתיים ועוד שתיים זה יותר מארבע? אם יש חוטים ושתי ידיים מה יוצא? אם יש חוטים ושמונה ידיים איזה שטיח יוצא? אם יש חוטים, שמונה ידיים וכימיה מצויינת? כשעידית ונטע מ סורגות בזמן. הביאו את הרעיון ליצור שטיח משותף עבור הוסטל לנערים ונערות במצוקה בתל אביב יחד עם ליאת מ עושה עיניים. זה נפל על קרקע פוריה, כי אני הרבה זמן חולמת ליצור שטיח אינטראקטיבי, קוסמופוליטי, קופרודוקציה ומטגלובאלי. אז מי מתחיל ,מי באמצע ומי מסיים? אז מה זה חשוב בעצם? מה קיבלתי, מה אתן? אז סרגתי.

אבל באותו הערב, אחרי ששוב השתגעתי מכמה שהוא חמוד, את שיבוש הלשון ההוא דווקא תיקנתי לו, ולמרות שהיינו די קרובים הביתה, עשיתי עוד סיבוב בשכונה כדי לברר מה הוא בדיוק יודע על העניין הזה של לשמוח בחלקים שלו. ובכל זאת, אני לא יודעת לספר .