פורסם לראשונה, בשינויים קלים, במדור לספרות ב7 לילות של ידיעות אחרונות. בקיצור, על אף שאני דווקא בעד נחמדות, כאן היא מזקיפה בי גבה של תמיהה וחשד.

כל הנאות החיים, כמעט, במקום אחד. כן, יש כאלה שיצעדו ליד חרקים תוך התעלמות מוחלטת, כי הם בדרך לנקודת עניין משמעותית יותר, או שהם עסוקים בהליכה לצרכים בריאותיים. אבל אנחנו ביקרנו בסופש בגבעת התיתורה שבקצה היישוב מודיעין, והחלטנו שהקטנים המעופפים והמטפסים וההולכים יהיו במוקד תשומת הלב שלנו הפעם.

24 ביוני 2014 על-ידי נועם לסטר. מה שקובע אותנו להניח שהעתיד דומה לעבר הוא ההרגל. יש לנו לחשוב שאותם הכוחות יהיו מחוברים תמיד עם אותן איכויות מוחשות? מכאן שלא השכל הוא מורה הדרך לחיים, אלא ההרגל. האחרון בלבד קובע את הרוח להניח בכל מקרה פרטי שהעתיד מתאים לעבר. ככל שהצעד הזה נראה פשוט, לא תהיה לשכל עד סוף כל הדורות יכולת לעשות אותו. דייוויד יום, מסכת על טבע האדם. תרגם יפתח בריל, שלם תשעד, קיצור הספר.

על חברה ומשפט, אקטואליה וגם על זכויות נפגעים וחולים. המתקפה הנבזית על השופטת חיות. כפי שבולט לעין הסעיף צופה לעתיד ומטרתו מניעת עבירות בעתיד ולא דיווח על עבירות בעבר. האם זה היה המקרה של השופטת גרסטל? בשלב הזה מי שנחשף למידע המטריד יודע שאין לו ש.

על העבר, ההווה ומה שבינהם. צרור מכתבי אהבה על נייר תכלת. עברו כמה וכמה חודשים מאז שכתבתי כאן לאחרונה. העבודות סביב השעון, פרויקט ועוד פרויקט, בית ועוד בית. כבר נערמו לי מספיק סיפורים לשנתיים הבאות. ויש את הקטע הזה עם האימהות המאוחרת שבלעה אותי לגמרי, מבלי להותיר ממני זכר כמעט, רק עכשיו שנה וקצת אחרי, נפלט גיהוק, ניחוח מוכר ורחוק של מה שהייתי פעם, לפני ש. לפני שהחיים השתנו כל כך. אבל הינה אני חוזרת, לאט לאט. נראה אם אצליח להתמיד הפעם. כמה מתוכם זכתה לממש? הערב העזתי לרא.

עשה היהודי כעצתו של הרבי והוציא את העז. רק ציור אחד מבין אין-ספור הרפרודוקציות שבו אני זוכר בבירור מן המוזיאון בונציה. מחוסרת שיניים, שיערותיה מדולדלות, מבטה קרוע לרווחה ונטול כל ציפייה, ובידה פיסת נייר ועליה הכיתוב עם הזמן.

אתם כבר יודעים מי הדרקונים שלי. משיכה מינית, ידידות ומה שביניהם- לא אצלנו. קיבלתי השראה מהבלוג של גיל. ופתאום הבנתי שאני רואה כל כך הרבה מקרים דומים אצל תוכים. ולא שאין הבדלים בינינו לבינם. אצל תוכים, דבר ראשון, אין יזיזות. מפגש זמני לצורך פורקן מיני זה דבר שבפולניה של התוכים לא שמעו עליו. ואז כבר אי אפשר להפריד ביניהם כי ליבם נשבר. נעשה ניסיון מאד מעניין שאין לי ספק שאפשר.

על מה שקורה ומה שרצוי. צעיר היה הבחור וקצר רוח. חיכה בחוסר סבלנות ליום שיקבל את רשיון הנהיגה. כשהיה בן 16 התייצב אצל המורה לנהיגה והחל לשחק בהגה. הוא חיכה בחוסר סבלנות למלאות לו עוד תשעה חודשים וביום המיועד, התייצב ראשון לטסט. היה מאד גאה כשלקח מן הסבא את המכונית, קבע על החלון האחורי את השלט נהג צעיר והזמין מיד מי מהמבוגרים לנסוע איתו, כי בלי מבוגר אסור לנסוע. כך עברו החודשים הראשונים, עם ליווי של מבוגר אחראי. ידיד משפחה, רחום שכמותו,.

מהי הדילמה האתית המשמעותית ביותר שחוויתי בשנות יצירתי? מהו המעשה, שלמרות שאני יודעת שיכול היה לעשות את סרטי טוב יותר, לא אעשה מתוך עקרון אחר? עכשיו, משפורסם ה גיליון העשירי. העוסק ב מצב האתי של הדוקומנטרי,.

חבלי התבגרות, אקטואליה, סאטירה. מאז שנת 82, כל מלחמה פה מתחילה בקול תרועה רמה ומסתיימת בקול ענות חלושה. אולי עדיין מוקדם לסיכומים, אך נראה שגם הפעם זה לא ממש יסתיים באופן שונה מאשר בכל המבצעים הקודמים. התרועות הרמות על מיגור-מיטוט-ניתוץ-חיסול-השמדה שוב הסתיימו בקיפול הזנב וליקוק הפצעים. נתנחם בזה שלעזתים זה כאב יותר, הרבה יותר. אבל כבר היינו בסרט הזה, רק לפני 20 חודשים.