דלג אל הסרגל הצידי המשני. אז מה כדאי לעשות בפועל? מצידי, שיירו גם ברובים אוטומטיים ומאג ויזרקו רימוני יד, אבל רק במטווחים. אין להם שום סיבה לקחת את הנשק הביתה. הגבלות כאלה לא רק יפחיתו את כמות הנשק החופשי שמסתובב, ויקשו על יורים מהסוג המבולבל להשיג אותו, אלא גם יקלו.

על העבר, ההווה ומה שבינהם. צרור מכתבי אהבה על נייר תכלת. עברו כמה וכמה חודשים מאז שכתבתי כאן לאחרונה. העבודות סביב השעון, פרויקט ועוד פרויקט, בית ועוד בית. כבר נערמו לי מספיק סיפורים לשנתיים הבאות. ויש את הקטע הזה עם האימהות המאוחרת שבלעה אותי לגמרי, מבלי להותיר ממני זכר כמעט, רק עכשיו שנה וקצת אחרי, נפלט גיהוק, ניחוח מוכר ורחוק של מה שהייתי פעם, לפני ש. לפני שהחיים השתנו כל כך. אבל הינה אני חוזרת, לאט לאט. נראה אם אצליח להתמיד הפעם. כמה מתוכם זכתה לממש? הערב העזתי לרא.

מיכל גרינוולד, יוזמת הפרויקט. מאות נשים גדולות רצון להשתתף. גרינוולד, מלאת התפעלות והערכה, בחרה עשר מהן והניחה להן לספר את סיפוריהן, הכוללים גם התעללות, הפרעות אכילה, דחייה והתמודדות אמיצה שהובילה אותן למצוא לעצמן מקום בחברה. הריאיון האישי שקיימנו, הראשון בחייה של גרינוולד, נולד מתחושת המחויבות שלה לאותן נשים ולעצמה. את המפגש הראשון עם אימא ציפי היא מתארת כמו דייט.

ההרגשה היתה כאילו דמויות מציור גדול טיפוסי של בו ש או ברויגל ברחו מהציור ונפוצו לכל עבר. יציאת הדמויות מהספרים מאפשרת להם גם להיפגש ולהתחבר זו לזו הופכת אותם לאזרחיות בקרקס נודד גדול. רק בשביל זה כדאי להגיע לרעננה. דני קרמן, דיוקן, חיתוך לינולאום, 1956. פ ר ה-פ ר ה. ד ו ב ר ה נו ש את פ ר ה. המארג הזה מאפשר לקורא לחוש משהו חמלה אולי בי.