יום שלישי, 17 באפריל 2012. חזרנו מטיול טוסקנה-רומא-פריז וזאת הייתה חוויה מדהימה בשבילי. אני לא בסוף התהליך, אבל בהחלט הגעתי לאיזושהי נ. כל דבר חדש קשה לי, קשה לעיכול וקשה ליישום. ישר חוזרת הביתה ומוצאת עצמי מתחת לשמיכה. אני כל כך אוהבת את הקיבוץ שגדלתי בו אבל ככל שאני מתבגרת אני רואה בבהירות איך חינכו אותנו לזה. נתי אומר לא להאשים את הקיבוץ בהכל. זאת לא האשמה, זה מתחיל להראות כמו עובדה. אני גאה בעצמי ואני אפילו אומרת את זה בקול רם.

אם הייתי שירה הייתי רק בשבילך, רצוי בחרוזים. אם הייתי מצלמה הייתי מתכוונת עליך מקרוב. אם הייתי מיטה הייתי מחכה לך כל יום. אם הייתי סיגרייה תמיד הייתי אצלך בין השפתיים. אם הייתי עייפות, בדידות או נדודי שינה לא היית מכירה אותי. כמה טוב שאני לא הם. אם הייתי זמן הייתי נצח. אם הייתי נצח לא הייתי אני אלא את. הייתי מוחקת את הסיבות בגללן נפרדנו ומדגישה בטוש את הסיבות בגללן את עדיין מקווה שנחזור אם הייתי היא. עד עכשיו לא הצלחתי למצוא את הסרט, אבל השיר לא יוצא לי מהראש.

מה, מי ולמה? מדריך הילדים לגירושים, לורי מור. הוסיפי עוד מלח לפופקורן כי אימא שלך תגיד שהיא צריכה את זה בגלל שהקטע שאינגריד ברגמן כמעט מתה והמצלמה עושה כל מיני טריקים כדי להאריך את הגוף שלה ממש גומר אותה כל פעם מחדש. היא תגיד תודה חמודה כשתתקרבי לאט, לאט בנעלי בית וחלוק ותיכנסי לסלון עם מה-שהיה-פעם-הקערת-סלט של סבתא מלאה עד גדותיה. הכנתי את זה לבד, הזכירי לה, והפילי כמה על הרצפה בטעות. מיט נ ז יחבוט בהם בכפותיו לכל עבר.

העם האמריקני החליט שהוא רוצה יאכטה. זוכר את הכפר האומלל שבו ביקרת פעם, את תושביו העניים והילדים שזקוקים לכל סיוע אפשרי? אז עכשיו, כשאתה מיליונר, תוכל לעזור להם כמו שצריך. תסתכלו סביב על כמעט כל מי שאתם מכירים. אתם יודעים למה הם נמצאים כאן? קמצוץ שוביניזם ומיליטריזם, ובעיקר השאיפה הנצחית להכניס להם.