יום שבת, 25 ביוני 2016. אני לא חושב שנותר עוד הרבה מה לומר. א אתמול נזכרתי שבעצם לא אהבתי מוזיקה שחורה לפני שאהבתי את פרינס. למרות ואולי בגלל שהיא לא דומה לאף מוזיקה שחורה אחרת. יש גם את עניין העיסוק במיניות מצד אחד סליזי.

השלם גדול מסך חלקיו? או- למה קניתי בגד ים שלם ומה זה בעצם אומר עליי. ואחרי אין סוף שיחות בעניין, הדרך הכי טובה שמצאתי לספר לו את זה היא ככה, בפוסט מתחכם שלא משאיר לו הרבה ברירות מלבד לקבל את זה ולהגיד לי תתחדשי, מתוקה! מה זה אומר עליי, שקניתי בגד ים שלם? קודם כל אתחיל במה שזה לא אומר עליי. זה לא אומר שאני שמנה. זה לא אומר שאני זקנה. למה זה מעסיק אותי כל כך, הסיפור הזה של הבגד ים? בקטגו.

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע. קשה להתייחס לאלבום חדש של דניאלה ספקטור מבלי להשוות את סיכוייו להצליח ביחס להצלחה שלה זכה האלבום הראשון. בדומה למקרה של עלמה זהר, ההצלחה המסחררת של האלבום הראשון עלולה להקשות על המשך הדרך כשהציפייה היא לנפק עוד להיטים בסדר הגודל ההוא. אבל האמת היא שהסתכלות כזו אינה הוגנת שכן אין נוסחא לייצור להיטים, וגם אם יש כזו, האם אנו מעוניינים להקשיב לאמנות שכל תכליתה הוא בייצור הלהיט הבא? אם לצטט מתוך שיר הנושא.