קולנוע, פוליטיקה והפוליטיקה של הקולנוע. אני, עצמי והבלוג שלי. הייתי בן 13, הצגת חצות, נרדמתי. וכל פעם שהתעוררתי לא הבנתי מה קורה, כי כבר היינו בסיפור הזה, והאיש הזה מת כבר. הביא כבוד רב לעם היושב בציון אב.

מה לכל הרוחות אנחנו עושות? בגנות המשמעת או אשמתי, חטאתי, הוכנעתי. הפחד שלנו, גורם לנו פעם בשנה חילונים כדתיים להיזכר באל. זהו אינו אלוהי אבותינו אלא אלוהי הפחד- הפחד שגורם לנו לתפוס את עצמנו בידיים, ללכת לבית הספר, לציית למורה ואחר כך למפקד בצבא, הפחד גורם לנו לציית לדבר המפרסם ולציית לחוקי הכנסת ולממשלה. בתור ילדה יום הכיפורים היה החג האהוב עליי, הוא טמן בתוכו הזדמנות להשתחרר מהפחד- היו אלו עשרים וארבע שעות של חתרנות. או שמא, רצונם להישאר מאוחדים? במהלך .