במותם ציוו לנו את הר הבית. פולין, השואה והזיכרון ההיסטורי. נתניהו האב, נתניהו הבן ורוח נתניהו. תודה על העזרה אבל לא תודה.

הבלוג הרב-שכבתי והחד-מזלגי של מיכל שטיינר. כשהיא שמעה את הקול של רננה עולה מהבית, לפני כמה אלפי שנים זה היה? בעפולה הם אכלו פלאפל והתחלפו. עד אז היא נהגה ועכשיו היה תורה לנמנם בחממה הנעימה שיצרו השמש החורפית והשמשה הקדמית. ירד גשם כשהיא התעוררה והאוטו הגדול היטלטל בדרך עפר. איפה אנחנו? את לא סומכת עלי, נכון? זו היתה הפעם .

A blog which is almost, but not quite, entirely unlike tea. כאזרחית, הייתי שמחה לראות את מדינתי-שלי עם יותר חמלה, גם כלפי מי שחשוד בכך שהסתנן לישראל לשבור שבר. עם זאת, כשם שאין אנו בוחנים את תבונת החוק כך אין אנו שמים עצמנו במקום המחוקק. תפקידנו הוא לבדוק את חוקתיות החוק. ומלבד זאת אני סבור שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו.

על הילד שרץ במשך חצי שעה רצופה מאימת כלבים נוטפי ריר, שהתכווץ בתחתית סל כביסה מצחינה משך חצי שנה רציפה, שנאלץ להסוות עצמו מעיניים גרמניות כשוליה של כומר. בסוף כל ראיון הוא שיעשע את עצמו בהצטלבות קלה שהקפיצה את הכתבים והצחיקה אותו עד דמעות. הוכיח נחמן וסגר את הדלת מאחורי הגווים שהשתוחחו מעט. לקראת יום ההולדת ה-101 של נחמן נפטר חברו בן ציון הלוי. בשנתיים האחרונות לחייו בן ציון כמעט ולא דיבר, ונחמן נהג לשבת לצידו מול החלון הרחב ושניהם עקבו יחד אחרי שחפים וסירות מנוע.

לאוטובוס נכנסת גברת עם סלים, והיא עדיין לוקחת פחות מרחב מגבר עם אייפון. כשאנחנו הולכות ברחוב אנחנו קצת מתכווצות, כדי שלא ישימו לב ולא יעירו. אנחנו קצת שפופות, קצת סגורות, כדי שאף אחד לא יפרש את החיוך או את זקיפות הקומה כהזמנה או כהתגרות. בציבור אנחנו יושבות מכונסות, שלא יראו לנו, שלא יחשבו, כדי לא להראות חולשה. סוכר, תבלינים, וכל דבר נעים- איך מלמדים אותנו לשנוא בנות. כל ילדה קטנה יודעת שיש פעי.

עברו מספר שנים מאז הביס ציר הרשע של גרמניה ויפן את בעלות הברית וניצחו במלחמת העולם השנייה. בפרק זה מדבר שלמה המלך על סופם של החיים כולם וטוען שלקראת הקץ מספיק גם סבלו ומשקלו של החגב הקטן בכדי להפיל את עץ השקד הי.

הצלילים עוד דפקו את עור התוף והייתי צריך אוויר, אז התחלתי ללכת.